פסק-דין בתיק הפ"ב 54805-09-11

לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד: האחת - נשוא הפ"ב 11-12-32211, תובענה להעברת הבורר מתפקידו, והשניה - נשוא הפ"ב 11-09-54805, תובענה לביטול פסק בורר חלקי.

התובענה להעברת הבורר מתפקידו

עסקינן בבוררות המתנהלת בפני עו"ד שלמה (שלומי) הס (להלן: "הבורר").

משהוברר כי הדיונים בבוררות נסתיימו,ובעלי הדין נמצאים בשלב מתקדם של הגשת סיכומים, הצעתי כי המבקשים יחזרו בהם מעתירה זו והצעתי אכן  נתקבלה, זולת המחלוקת בשאלת ההוצאות, ואשר על כן מיותר יהיה להתייחס לבקשה לגופה.

לעניין ההוצאות, ראיתי להכריע בכך בצוותא חדא עם התובענה לביטול פסק בורר חלקי, כפי שיפורט להלן.

יחד עם זאת, משנתתי לבי לכך שב"כ המבקשים נפגע מאי העתרות הבורר לבקשתו לדחיית הישיבה מיום 13.1, וראה בכך התייחסות שלילית למבקשים, הריני להבהיר כי תנוח דעתו של ב"כ המבקשים, שכן אין לתחושה זו כל מקום. הבורר ניסה למלא את תפקידו תוך איזון בין האינטרסים השונים, ובעיקר בין מצבו הרפואי של ב"כ המבקשים לבין רצונם המובן של המשיבים לקדם את ההליך. יש לזכור כי בסופו של יום, אכן דחה הבורר מועדי ישיבות אחרות ע"מ לאפשר לעו"ד מארג'י להיערך לדיונים.

מכל מקום יש לברך על התאוששותו של עו"ד שלופה וחזרתו לדיונים, ובית המשפט מאחל לו רפואה שלמה ומהירה.

התובענה לביטול פסק בורר חלקי

בעתירה זו מכוונים המבקשים להחלטת הבורר מיום 12.9.11 לפיה צורף המבקש 2 להליך הבוררות, וכן להחלטת הבורר מיום 7.9.11, ממנה, כך נטען, עולה כי אף המשיב 3 צורף להליך הבוררות.

ראשית יאמר כי אין מדובר כלל בפסק בורר, אף לא בפסק בורר חלקי, שהרי כאשר החלטת הבורר מסיימת את הדיון במחלוקת בין הצדדים, ניתן לכנותה פסק בורר או פסק ביניים, ואילו כאשר מדובר בהחלטה שלא השלימה את הדיון ולא סגרה את הדיון באופן סופי, הרי שמדובר בהחלטה אחרת. (עו"ד משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, כרך ב' עמ' 1275).

קיימת בענייננו נפקות לסיווג ההחלטה נשוא בקשת הביטול, שהרי בהתאם לפסיקה הנוהגת, ניתן לעתור לביטול פסק בורר או לביטול פסק ביניים, אך אין ניתן לעתור להחלטת ביניים.

יחד עם זאת, אין בדעתי לדחות על הסף את העתירה רק בשל פגם דיוני זה, ואתבונן עליה כעל תובענה המתייחסת לסמכותו של הבורר.

 חוששתני כי דין הבקשה להידחות.

1. לא מצאתי כל פגם בהחלטת הבורר מיום 7.9.11, בעקבותיה צורף המשיב 3 להליך הבוררות. המשיב 3 ערב להתחייבויותיהן של החברות המשיבות 1, 2 ובפרוטוקול הדיון מיום 7.9.11, הצהיר על נכונותו להצטרף להליך הבוררות:

" עו"ד כהן - אני חתום כערב אישית להתחייבויות בן עזריה בע"מ ותדהר 3000, ומכוח זה נתבעתי בתביעה.

אני מוכן להתדיין בבוררות זו" .

משהמשיב 3, אשר נתבע ע"י המבקשים בתובענה שהוגשה על ידם לבית המשפט, הביע את הסכמתו ליטול חלק בהליך הבוררות, מה להם המבקשים כי ילינו, מה גם שכאמור, המבקשים עצמם הם שצירפו את המשיב 3 כנתבע בתביעה אותה הגישו נגד המשיבים, בטרם הועברה להליך בוררות, ומשיב זה הינו ערב להתחיבויות יתר המשיבות. 

2. ובאשר לטענת המבקשים, לפיה לא רשאי היה הבורר לצרף את המבקש 2 להליך הבוררות לאור אי היותו צד להסכם שבין בעלי הדין ולאור האישיות המשפטית העצמאית הנפרדת שלו:

הכלל הנוהג הוא שהסכם בוררות שנערך בין הצדדים לסכסוך יחייב אותם בלבד, להבדיל מצד שלישי, אולם חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בסעיף 4 שבו, הרחיב את המסגרת הדיונית, בהכלילו בין הצדדים לבוררות גם את " חליפיהם של הצדדים להסכם... והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם" . הפסיקה הרחיבה את המסגרת משקבעה כי גם מי שיש לו קרבת עניין וזהות אינטרסים יתווסף להליך הבוררות, לשם מניעת קביעות סותרות וכפל דיונים. וכפי שנקבע:

" ... אך ישנו חריג נוסף, בו מי שלא היה צד להסכם באופן פורמלי, גם הוא יחשב קשור בו. הכוונה היא למי שיש לו קרבת עניין, שנטל חלק בהתדיינות עצמה או שעניינו יוצג במסגרת ההתדיינות" (פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, עמ' 108).

המבחן הינו מבחן הקרבה וזהות האינטרסים: " המבחן הוא עובדתי ומשפטי כאחד, חברה הנמצאת בבעלות ובשליטה מלאה - ניתן לראותה כזרועו הארוכה של בעל השליטה בה" (שם, בעמ' 110).